"המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער שואה וגבורה"
בימים אלו, אני נמצאת עם חברותיי לצוות ההדרכה, תמנה סוסנקו , רכזת בני המושבים בלב שרון ותחיה ווקנין מרכזת המשלחת לקראת השלב המסכם של המסע ביחד עם חניכי כיתה יא וכיתה יב במסע התנועתי לפולין.
כמו הקושי הצפוי בשלב אחרון זה כך הקושי לנסות ולסכם את שעבר עלינו עד כה במספר שורות. חלילה אשכח איזה מסר שהיה לי חשוב להעביר או גרוע מכך- אצמצם את החוויה.
אתחיל מהבחירה; בחירתי שלי וגדולה מכך, בחירתם של 29 חניכים לצאת למסע עם חבריהם לתנועה (המוכרים והלא מוכרים) למסע מעט אחר . המסע של תנועת הנוער שלנו חושף את החניכים להתהוותה של תנועה ציונית ולכוחם של מנהיגים צעירים, בני גילם שביקשו ברגעים השפלים ביותר להמשיך ולשמור על החלום. הבחירה במסע תנועת הנוער מהווה התחייבות ללמידה אקטיבית והתחבטות בשאלות.
אנחנו לא נוסעים לפולין רק כדי לראות. אנחנו נוסעים לפולין ומתעסקים בנושא על מנת שנוכל לשאול שאלות ובעיקר על מנת שלא נתחמק ממתן תשובה.
המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער שואה וגבורה שיצא לפועל יחד עם תנועת הנוע"ל , החל בחודש אוקטובר אשתקד בשיחה משותפת להורים, חניכים ומחנכים. שיחה שבה דנו על משמעות הנסיעה בעיני המשפחה, על קרבה אישית לנושא ועל המשמעויות שהמסע מביא עימו. נפגשנו בקבוצות (קבוצת יב' ארצית בת חמישה עשר חניכים וקבוצת יא' בת ארבעה עשר חניכים ) לשלושה סמינרים בני יומיים- שלושה. במהלך הסמינרים למדנו את ההיסטוריה של שואת העם היהודי, בחנו את התייחסותנו למושג שואה בחיי היום- יום; בעבר מושג שהוא טאבו והיום מושג שגור לתיאורו של כמעט כל קושי ("היה לי יום- שואה"). בהמשך העמקנו בשאלות והרשנו לעצמנו להביע דעה לגבי תגובתו של העם היהודי מתוך היכרות עם מאפייני החיים שלו בגולה, ביקרנו בלוחמי הגטאות וניסינו להתמודד עם שאלות אמיתיות ומציאותיות מחיי היום יום בתחילת שנות ה 40 באירופה באמצעות המחזת המחזה "גטו" של יהושוע סובול.
בעשירי לדצמבר יצאנו לשלב העיקרי במסע- הנסיעה לפולין.
הגענו לפולין בבוקרו של יום שישי לעיר קרקוב. ביום הראשון למסע הכרנו את ההיסטוריה של פולין בביקור בארמון המלך ואת מאפייני החיים בקהילה היהודית ברובע היהודי. ביום שבת פגשנו את הרוע האנושי שאפיין את מחנה פלאשוב ומול את הטוב שאפיין את פועלו של אוסקר שנידלר. סדר היום במסע כלל יציאה מוקדמת בבוקר, סיור והדרכה במספר מקומות, הגעה חזרה למלון ופעולת ערב לאחר הארוחה. בפעולות הערב, נפגשנו בקבוצות לשיחה על משמועתה של בחירה, על האפשרות (ישנה?) לבחירה בין טוב ורע אנושי. בנוסף לעיבוד הרגשי לכל מה שפגשנו במהלך הימים; ביתני העץ בבריקנאו, קיר המוות באושוויץ, צפיפות החיים בגטו, הר האפר במיידנק ועוד. בנוסף לאלו התעסקנו גם בלמידה והיכרות של קולות נוספים כמו קולו של אלברט קאמי- פילוסוף שביקש להוכיח את הטעות שבתפיסת העולם הגרמנית- נאצית, למדנו את סיפורה של תנועת הנוער והבחירה בחינוך ותרבות בכל התופת. במשך כל שלביו של המסע, הקושי העיקרי, כך אני חושבת הוא בהכרח להתייחס בהכרח לקרב את השואה וסיפורם של העם היהודי, העם הגרמני וגם העם הפולני אלינו. בהכרח לא לתת לאושוויץ לברוח לפלנטה אחרת ולהתעסק בשאלות האנושיות שעולות- אני מאמינה שאם יש לנו יכולת כאנשים לגעת ולו במעט במה שיש להבין אך לא ניתן להבין (כי הרוע הוא גדול מלהכיל), במה שכל כך רוצים להצליח ולו לרגע להרגיש על מנת להזדהות באמת אך לא ניתן (ותודה לאל שכך)- הדרך היחידה היא להעמיד את עצמנו בבחירות האנושיות ולהעז לומר מה אנחנו היינו בוחרים. להרגיש את התסכול שבאי היכולת להחליט ולהכריח את עצמנו לתת תשובה. זה לא הופך אותנו לשופטים, לא הופך אותנו למתנשאים. זה בעיקר הופך אותנו למנסים לגעת.
עבורי, כמדריכה, חווית המסע הייתה מופלאה; המפגש עם התכנים ועם המקומות שוב כשאני בוגרת בתשע שנים היה שונה הן מזווית הראיה והן מהאופן שבו הדברים התקבלו ונגעו ובעיקר ההזדמנות החינוכית האדירה לניהול שיחה משמעותית, כנה ומלמדת עבורי.
כפי שפתחתי כך אסיים, קשה לסכם את המסע.
אומר לסיכום שחווית המסע לפולין היא אחרת; מעמיקה, דורשת, נוגעת (גם כשאין כוונה שתיגע), אינטנסיבית, מלמדת על עצמך ועל העולם ובעיקר היא חוויה שבסופה יוצאים עם תקווה והבנה; תקווה לעולם שבו שורה הטוב והבנה שבלעדי אנשים שבוחרים בטוב ונלחמים בעבורו- עולם שכזה לא יהיה. מתוך כך הצפייה שלנו מבני הנוער שחזרו מהמסע שיתבוננו בעיניים ביקורתיות כלפי המציאות , שירצו שיהיה אחרת ושיפעלו למען מטרה זו כדבריו של ברל כצנלסון.
בברכת עלה והגשם לנאמנים לטוב
נטלי גוטפריד- רכזת תנועת בני המושבים בגולן
.JPG)
